בכיתה ז’ הרגשתי רע עם עצמי.
הלימודים, המטלות, תחושת המסוגלות שלי – הכל היה רע . בראש של נערה צעירה, הייתי ‘לא מספיק’.
המצב הפנימי השפיע והקרין על החיצוניות. היתה לי את החולצה הקבועה שלא הסכמתי להחליף – עם תמונה של תינוק,
לא השקעתי בשיער שלי בבוקר (ובתור מתולתלת הייתי ממש זקוקה לו), על דאורדוראנט לא היה בכלל מה לדבר,
לא היה אכפת לי מהמראה. הזנחתי את המראה החיצוני, דווקא בגיל בו כולן סביבי התחילו מאוד לשים אליו לב, ולהשקיע בו המון.
אז לא ידעתי לנסח את זה, אבל מה שחוויתי היה בערך ככה: קשה לי בלימודים – אני מיואשת מעצמי – אז מה זה כבר משנה איך אני אראה – אז אין סיבה להשקיע בזה.
לא נעים.
ואז גיליתי שאני ממש טובה באומנות ובציור.
אמא שלי, בחוכמתה הרבה, שלחה אותי לחוג פרטי בציור ורישום, חיכתה לי בחוץ כל שבוע באדיקות, והשקיעה את מיטב כספם בכדי להעצים את החוזקות שלי.
לאט לאט, מצאתי את מקומי.
וכשהמקום שלי התעצב – חזר גם הרצון שלי להיראות כמו מישהי שיש לה מקום בעולם.

במשך השנים, בכובע הקודם שלי כמעצבת אופנה וסטייליסטית אישית, לוויתי נערות רבות, שהגיעו אלי כי האימהות שלהן נואשו ממצב הלבוש והטיפוח של בנותיהן. 
”היא כל כך קשה עם בגדים” , ”אנחנו מסתובבות שעות, ובסוף היא רוצה לקנות בדיוק את אותה החצאית שיש לה כבר בבית” , ”היא לובשת רק שחור ורק רחב, ולא מוכנה לשמוע על שום דבר אחר”, ”היא לא מוכנה לשמוע על קרם לשיער, בקושי להסתרק היא מוכנה בבוקר” – כך דיווחו לי האימהות.   
הן רצו שאני אלמד את הבנות שלהן מה נכון להן ללבוש, שאצא איתן לקנות בגדים, שאשנה את המלתחה שלהן.
עשיתי את זה, וזה היה מוצלח מאוד בהתחלה.

אבל, בניגוד אלי בכיתה ז’, אותן בנות לא מצאו עדיין את המקום שלהן, לא זיהו עדיין את הכוחות שלהן, לא הצליחו עדיין לגייס את הכוחות כדי להתמודד עם הקשיים וללמוד לחיות לצידם.
ואז, המלתחה המושלמת לא תועיל.
גם לא הגזרות המחמיאות.
גם לא הצבעים הנכונים.
הן צריכות את השלמות האישית עם עצמן. ואז, גם התהליך החיצוני יהיה עמוק, משמעותי וישפיע לאורך זמן. 

מסלול ‘יוצרת מתבגרת’, מיועד בדיוק בשביל אותן נערות כמוני בכיתה ז’, נערות שחוות קשיים עם עצמן. הטריגר לא משנה – קושי בלימודים, קשיים חברתיים, קושי מול ההורים, בעיה עם המראה החיצוני –
קשיים בכל אחד מהתחומים הללו, בסופו של דבר יביאו לקושי עם עצמן. בטחון עצמי נמוך, דימוי עצמי נמוך, תחושת מסוגלות נמוכה, סף תסכול נמוך, חרדה – כל אלו, בנפרד או ביחד, יטרידו אותה ללא הרף, וייצרו מעגל קסמים שלילי שמזין את עצמו כל הזמן.  

התהליך יביא איתו:

 – העלאת הערך העצמי והבטחון העצמי.
גיל ההתבגרות- גם המוקדם יותר וגם המאוחר יותר – הוא הזירה המשמעותית ביותר להתרחשות החשובה הזו של גיבוש הערך והבטחון העצמי.
המודעות העצמית שמתחזקת, המודעות הגוברת לסביבה וליחס בין הסביבה לביני, היציאה מהחממה והתמימות של הילדות – כל אלו יכולים להביא לתחושות שליליות של הנערה ביחס לעצמה. למה אני כזו? למה אחרים יותר ממני? האם אני באמת טובה ומוצלחת וחכמה ויפה, כמו שתמיד אמרו לי?
המחשבות הללו טורדות את המנוחה, ומפריעות לשגרת החיים- ליכולת להתרכז במשימות בלימודים, או לפתח חיים חברתיים מספקים. הרבה מאוד מההתנהגויות ה’בלתי נסבלות’ של נערות בגילאי ההתבגרות, נובעות בעומק, מחוויית ערך עצמי לא מספיק גבוה.
התהליך    

 – דימוי גוף חיובי.
גיל ההתבגרות, 

 – הכרה בחוזקות והתמודדות בריאה עם החולשות.